השם בזיליקום מקורו בשם "בזיליקה" , מולדתו בהודו , משם הובא לאירופה. בהודו מקובל הריחן כקמע המרחיק צרות וקשיים שיכולים לפגוע בפוריות בני הזוג, ומשום כך נוהגות הנשים לטפח גינות ריחן סביב מקדשים.
באיטליה ובצרפת מגדלים כיום עציצי ריחן על אדן החלון , במטרה להבריח חרקים טורדניים.
הריחן המוכר בשם בזיליקום , תפס מקום של כבוד באומנות הבישול. הוא מקובל מאוד לתיבול פיצות, מאכלים הקשורים בעגבניות, ספגטי, מרקים, גבינות, סלטים, רטבים וממרחים.
במטבח הצרפתי הוא משמש כאחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס.
באיטליה נחשב הריחן סמל לאהבה. ענף שלו בשׂערו של אדם סימל את כוונותיו להינשא לאהובת ליבו. אם האישה בחרה לקבל את המחזר, הייתה מניחה כלי עם בזיליקום במרפסת ביתה.
במהלך ההיסטוריה שימש הריחן ברפואה העממית למטרות שונות. מאז המאה השישית משתמשים בו כדי לשפר את זרימת הדם והעיכול. באופן חיצוני משתמשים בו להרגעת עיניים אדומות ולהקל על גרד בעור. הריחן, המכיל חומרים אנטי-בקטריאליים, שימש גם לטיפול בריח רע מהפה, להגנה מפני עששת וכמשחת שיניים, וכן לטיפול בכאבי ראש וגזים. הוא משמש מקור עשיר לנוגדי חמצון. בנוסף, הוא מכיל פיטוכימיקלים הנחשבים לנוגדי סרטן. כמו כן, מחקר שנערך ב-1996 מצא כי הבזיליקום מסייע בבקרת רמות הסוכר בדם אצל חולי סוכרת.
